דיירות מוגנת ואינשאאט


דיירות מוגנת ואינשאאט


מדובר במצבים שנולדו בתקופת המנדט הבריטי והשלטון העות'מאני 

דיירות מוגנת 
דיירות מוגנת הינו מושג שנוצר באירופה שלפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. מטרתם העיקרית של דיני הגנת הדייר הייתה להגן על שוכרים מפני פינוי בעתות מלחמה ומשבר של אותן שנים, בארץ ישראל נחקקו חוקי הדיירות המוגנת על ידי השלטון הבריטי בשנת 1940 לדירות מגורים ובתי עסק ומאוחר יותר עודכנו על ידי כנסת ישראל בחוק הגנת הדייר, תשל"ב-1972 (נוסח משולב). דיירות מוגנת אינה זכות במקרקעין ולפיכך גם אינה יכולה להירשם בטאבו ואין במכירתה חבות במיסוי מקרקעין, מדובר בזכות כלכלית הנובעת מהוראות חוק הגנת הדייר.

מי שקונה דירת מגורים בדמי מפתח יכול להתגורר בשכירות בעלת תשלום חודשי נמוך מאוד לכל ימי חייו. ובחלק מהמקרים הדבר נכון גם לגבי עסקים. אם זאת לצד ההיתרונות הכלכליים, קיימים חסרונות רבים ובתי המשפט מנסים בשנים האחרונות לאזן בין זכויות השוכרים לבין זכויותיהם של בעלי הדירות.

אומדן הזכויות במקרה של דיירות מוגנת הינו אומדן כלכלי, הנגזר מאומדנים אחרים כגון "סל הזכויות" של הדייר המוגן ושל בעלי הנכס בהתאם לחוק הגנת הדייר והפסיקה, שווי הזכויות של הנכס כפנוי וסחיר בשוק החופשי, דמי המפתח הראויים, דמי פינוי ועוד.

אינשאאט
בעבר, החוק העותומאני אפשר לעשות הפרדה קניינית בין הקרקע לבין המחוברים לה (אינשאאט) ואף לרשמם בנפרד, אולם מצב זה שונה עם חקיקת פקודת חוק הקרקעות (תיקון), 1937 על ידי המחוקק המנדטורי. אז בוטלה האפשרות לרישום נפרד, אך ללא פגיעה בזכויות שנרשמו בעבר בנפרד. כיום כאשר הקרקע רשומה בנפרד על שם א' והמחוברים רשומים בנפרד על שם ב'. פעולת האיחוד ברישום נעשית בדרך של מכירה כאשר שני הצדדים, בעל הזכות בקרקע ובעל הזכות במחוברים, הסכימו לכך.

למשרד ניסיון רב במגזר הפרטי והציבורי. צרו קשר עוד היום לייעוץ ראשוני.
Share by: